בזמן הלידה במקרים רבים (בייחוד בלידה ראשונה) יש צורך
בחיתוך של אזור הכניסה לנרתיק על מנת לאפשר בקלות רבה
יותר את מעבר הילוד אל מחוץ לנרתיק ולנסות להמנע מקרעים
באזור הדגדגן שיכולים לדמם מאד או מקרעים בסוגר הרקטלי שיכולים לגרום לאי שליטה על הצואה (דליפת צואה). אחוז הנשים בהן מבוצע החיתוך תלוי במבנה היולדת, בילוד ובניסיון המיילדת, אולם עובדתית - בעד 90% מלידות ראשונות ובעד 50% מלידות חוזרות מבוצע חיתוך החיץ.
קיימות מספר צורות חיתוך: בקו האמצע, שמאלה, ימינה, חיתוך כפול ימינה ושמאלה אולם החיתוך המקובל אצל רוב המילדים נעשה לרוב במספרים לצד הימני תחתון של הנרתיק. החיתוך לקו האמצע עדין יותר, מדמם פחות אך מסכן את הסוגר האנלי בקרעים ודליפת צואה.
הריפוי לאחר הלידה איטי, הכאב נמשך כשבועיים שלושה והמקום רגיש עד כחודשיים מהלידה. ולעיתים התפירה לא כוללת חיבור מחדש של השריר הטבעתי של הנרתיק בגלל טכניקת תפירה לא תקינה או בגלל מיסוך האנטומיה התקינה מיד לאחר לידה עקב בצקת ודמם. אצל נשים רבות לאחר לידה יש שינוי במבנה הפות ופתח הנרתיק מרפיון של פתח הנרתיק ועד והצטלקויות מקומיות הגורמים לירידה באיכות ותדירות יחסי המין.
זיהיתי מספר הפרעות עיקריות בכניסה לפות לאחר חיתוך החיץ:
# פגיעה בשריר המכווץ בכניסה לנרתיק ורפיון חלקי או מלא בכיווץ בזמן יחסים (רפיון וירידה בחיכוך של אברי המין).
# פגיעה בריקמת השומן התת-עורית ושינוי מבני דמוי מיתר נוקשה לרוחב הנרתיק הגורם לחיכוך מוגבר ביחסים וכאב.
# פגיעה ברקמת העור במקום החתך והצטלקות לא תקינה – אסימטרית או מוגזמת לעיתים עד סגירת חלק מהנרתיק.
ניתוח מקומי בהרדמה מקומית, איזורית (אפידוראל) או כללית, לאיתור השרירים הטבעתיים או פתיחה ותפירה מתאימה מחדש של אזור הנרתיק והפות תוך הקפדה על החזרת האנטומיה התקינה מחזירים את המראה והתפקוד התקינים לפות ולנרתיק.
להלן גלריית תמונות בנושא אפיזיוטומיה (להגדלת תמונה יש להקיש עליה):
